ADHD וקשיים חברתיים

ראשית כול, אציין כי יש אנשים עם הפרעת קשב שהינם אשפים חברתיים: תמיד מוקפים בחברים, מתיידדים בקלות, אנשי סוד לרבים מחבריהם, תמיד מזמינים אותם לפעילויות חברתיות, תמיד יקבלו תמיכה ועזרה בעת הצורך וכו'. אבל אלו הם המיעוט - לרוב האנשים עם הפרעת קשב יש קשיים חברתיים משמעותיים.

כדי להצליח מבחינה חברתית יש צורך בארבע מיומנויות חברתיות בסיסיות:

א. היכולת להצטרף לקבוצה ולהפוך לחלק ממנה.
ב. היכולת להתיידד עם אדם אחר ולתחזק את הידידות לאורך זמן.
ג. היכולת להתנהג בדרכים מקובלות מבחינה חברתית.
ד. היכולת לפתור עימותים וסכסוכים חברתיים.

הפרעת הקשב מקְשה מאד על התפתחותן של כל המיומנויות החברתיות האלה.

אנשים עם הפרעת קשב מתקשים להבין רמזים חברתיים, כמו: שפת גוף, הבעות פנים והטעמות דיבור, וזה מקשה עליהם להבין סיטואציות חברתיות וגורם להם להתנהג בצורה שאינה מתאימה לסיטואציה. קושי זה בולט במיוחד בשעה שהם מנסים להצטרף לקבוצה – הם לא מתחשבים במה שקורה בקבוצה באותו הרגע, מתנהגים בצורה מסורבלת ואף חסרת טקט ואינם מבינים למה הקבוצה אינה מקבלת אותם.

אנשים עם הפרעת קשב גם מתקשים להבין את נקודת מבטם, רגשותיהם וכוונותיהם של אנשים אחרים והקושי הזה מפריע ליצירת קשר חברי קרוב. לכן, גם אם יש להם הרבה חברים, אין להם ''החבר הכי טוב'' – גם אם הצליחו ליצור חברות קרובה, היא לא תימשך לאורך זמן בגלל חוסר הדדיות בקשר - בדרך-כלל התנהגותם היא אגוצנטרית והם חסרי סבלנות לכל מה שאינו הם עצמם.

אנשים עם הפרעת קשב מתקשים לנבא את ההשלכות החברתיות של התנהגותם ולכן אין מה שיאזן את האימפולסיביות שלהם. פעם אחר פעם הם מתנהגים בבּוטוּת ובחוסר התחשבות, מה שמתפרש על-ידי אחרים כזלזול וחוסר אכפתיות – הם מאחרים כרוניים, מרבים להבטיח וממעטים לקיים, משתלטים על השיחה ומתפרצים לדברי הזולת, מתרגזים בקלות, נוטים להאשים אחרים בבעיותיהם, אינם יודעים להפסיד בכבוד וגם לא לנצח בכבוד. הם דבּרנים וקולניים, מתנהגים בתובענות ומתווכחים על כל דבר, מרבים בפליטות פה חוצפניות ומעליבות ואינם מכבדים את המרחב האישי של הזולת (נוגעים או מתקרבים יותר מדי). לעיתים קרובות הם מתקשים לעקוב אחרי השיחה בקבוצה (קושי למקד קשב) ולכן הם ממשיכים לדבר על נושא מסוים, אחרי שכולם כבר עברו לנושא הבא, מה שגורם לאחרים לצחוק וללעוג להם.

בגלל חוסר הגמישות המחשבתית, הם מתייחסים לכל מה שנאמר כפשוטו ומתקשים להבין הומור, ציניות ודו-משמעות. זאת גם הסיבה שהם מפרשים כל אמירה או התנהגות כביקורת שמופנית נגדם, נעלבים ונוטים להגיב בדרך של תוקפנות ואלימות – מה שגודע חברויות אישיות וגורם להיפלטות מקבוצה.

הקשיים החברתיים האלו קיימים בכל גיל, אך בגיל צעיר ההשלכות עשויות להיות הרות גורל. מחקרים אין-ספור הראו כי ילדים עם הפרעת קשב מרבים לקבל תגובות שליליות מהוריהם וממוריהם וממעטים לקבל עידוד ותמיכה. בני גילם נוטים להתעלם מהם במקרה הטוב או נוהגים כלפיהם בבריונות מילולית וגופנית במקרה הרע, שמגיעה לעיתים עד כדי דחייה ובידוד חברתי.

אז מה אנחנו, כהורים, יכולים לעשות?

  • ללמד אותם להבין רמזים חברתיים בלתי-מילוליים.
    אפשר, למשל, לצפות בטלוויזיה ללא קול ולנסות לזהות את הרגשות של השחקנים בלי לשמוע אותם. אפשר לספר סיפור בקול חדגוני וללא כל הבעת פנים או לספר סיפור כשהבעות הפנים מנוגדות לתוכן הסיפור. אפשר גם לשחק עם הילד ב''בלשים'' - לבקש ממנו לבלוש אחרי ילדים מקובלים בכיתה ולשים לב להתנהגותם ולשפה הבלתי מילולית שהם משתמשים בה. בעקבות זאת אפשר לשחק ''משחקי תפקידים'' - לבנות סיטואציה כלשהי ולבקש מהילד להתנהג כאילו הוא היה הילד המקובל.
  • ללמד אותם אמפתיה – להיכנס לנעלי הזולת.
    בשלב הראשון ההורים צריכים לספר על עצמם, איך הם הרגישו ומה הם עשו בנסיבות שונות. בשלב השני יש לבחור דמות, אמיתית או דמיונית, ולבקש מהילד לחשוב איך הייתה אותה דמות מרגישה ומתנהגת במגוון של סיטואציות. בשלב השלישי אפשר לקחת אירועים אמיתיים מחיי הילד ולשוחח איתו איך מישהו אחר הרגיש באותו אירוע.
  • ללמד אותם נימוסים חברתיים.
    ילדים ללא הפרעת קשב לומדים נימוסים חברתיים באופן טבעי, באמצעות חיקוי הוריהם ואנשים אחרים בסביבתם. אבל ילדים עם הפרעת קשב אינם מסוגלים ללמוד כך. יש ללמד אותם בפרוטרוט איך עליהם להתנהג במגוון של סיטואציות חברתיות, למשל: כשהולכים ליום הולדת של חבר, כשמתארחים אצל דודים, כשנמצאים באירוע משפחתי רב משתתפים, כשחבר בא להכין שיעורים ביחד ועוד ועוד. יש ללמד אותם לשמור על קשר עין רציף, לא להתפרץ לדברי הזולת ולהימנע מנגיעה באחר לצורך משיכת תשומת לב או לצורך שכנוע. אין לצפות מהם לדעת דברים שלא לִמְדו אותם, וכמובן שאין להיעלב או לכעוס עליהם בשל כך.
  • ללמד אותם את אמנות השיחה.
    יש ללמד אותם להבחין בין סוגים שונים של שיחה, שפה ודיבור: שיחה קלילה לעומת שיחת נפש, שיחה עם מבוגר לעומת שיחה עם בן אותו גיל, שיחה לצורך קבלת מידע או לצורך הבעת דעה, מתי להתעקש ומתי לוותר, איך להשתמש במחוות ובהומור תוך כדי שיחה, מתי להשתמש בשפה גבוהה ומתי בסלנג וכיוצא באלו. יש לתרגל את הילד בכל מגוון האפשרויות.
  • ללמד אותם לפתור עימותים ללא תוקפנות.
    קודם כל יש ללמד אותם את ההבדל בין חוסר הסכמה (לכל אחד דעה אחרת) לבין אי-הבנה (צד אחד נעלב כשהצד השני בכלל לא התכוון להעליב) לבין סכסוך אישי (כעס וכוונה להעליב את הצד השני). זאת גם ההזדמנות ללמד מהם ''שקרים לבנים'', איך לזהות אותם ואיך לא לקחת אותם ברצינות. יש ללמד אותם שיכולות להיות פרשנויות רבות להתנהגות של האחר ולאו דווקא נגדם, והכי חשוב - ללמד אותם לסלוח וגם לבקש סליחה.
  • לעזור להם למצוא חבר - טיפ מניסיוני האישי
    שבו עם הילד שלכם וחפשו בכיתתו ילד או שניים, שאולי אינם חברים קרובים, אבל גם אינם נוהגים לפגוע בו. בהתייעצות עם ילדכם החליטו על ''שוחד'' שיפתה אותם – משחק מחשב חדש או פיקניק בחצר או נסיעה למשחק כדורגל – משהו מספיק מיוחד שיהיה להם שווה להיפגש עם ילדכם. תכננו את המפגש מראש ותדרכו את הילד איך להתנהג כמארח. היו ערים לכל מה שקורה במהלך הפגישה ואם מתעורר עימות, התערבו מיד והציעו פעילות אחרת.
    הרעיון הוא לגרום לכך שהמפגש הזה יצליח מאד, מה שיגרום לנכונות לקיים מפגש נוסף וכך הלאה. בדרך זו תגרמו להם להיוודע לילדכם באינטראקציה מצומצמת ורגועה, כשאין מסביבם עדת ילדים אחרים שמחממים את האווירה. לאחר מספר מפגשים מוצלחים יהיה לילדכם חבר או שניים והוא ירגיש פחות מבודד, וגם, יש לקוות, הם יעמדו לצידו במקרה של עימות עם ילדים אחרים.

לסיכום, קשרים חברתיים הם מקור להנאה ויותר מכך, הם גורמים לנו להרגיש רצויים – אם אחרים רוצים בחברתך, סימן שאתה יחיד ומיוחד. כל ילד רוצה וצריך להרגיש רצוי ועלינו, ההורים, לעזור להם להשיג הצלחה חברתית, אף יותר מאשר הצלחה בלימודים.

(על התמודדות עם בריונות אכתוב באחד המאמרים הבאים. א.כ.)

מקורות:

  • קשה כל כך להתיידד איתך / ריצ'ארד לאבוי
  • Helping kids with learning disabilities understand the language of friendship / Janet Giler, Ph.D
  • Learning difficulties and social skills: What's the connection? / Kristin Stanberry

כל ילד רוצה וצריך להרגיש רצוי

לך או לילדך יש הפרעת קשב או לקות למידה? אני יכולה לעזור!

  התקשרו אליי 050-8526433 או  
שלחו לי מייל ariellacohen@gmail.com