מהו קשב ומהי הפרעת קשב


המוח שלנו נמצא בכוננות מתמדת וקולט זרם בלתי פוסק של גירויים נכנסים מבלי שנהיה מודעים אליהם - קולות, ריחות, תמונות ... כך זה נמשך עד שמתרחש משהו שגורם למוח להקדיש תשומת לב מכוּונת לגירוי ספציפי. רק לאחר שנשים לב לגירוי הספציפי, נוכל להיות מוּדעים אליו.

אם היינו שמים לב לכל הגירויים האינסופיים שסביבנו, היינו מוּצפים עד כדי ''התפוצצות''. מה שמאפשר לנו לבחור במה להתמקד ומִמה להתעלם היא מערכת הקשב במוח.

מערכת הקשב כוללת ארבעה מרכיבים, כל אחד מתרחש במקום אחר במוח, ויחד הם יוצרים את היכולת של המוח לווסת את חושינו ואת רגשותינו.

  • עוררות – היכולת לשמור על ערנות קבועה ולהגביר אותה בבת אחת כאשר נקלט גירוי בעל משמעות.
  • הכוונה – מיד לאחר מכן המוח מכוון את החושים אל הגירוי ומחדד אותם, כדי לקלוט יותר מידע על הגירוי הספציפי.
  • תגמול – לאחר שאנחנו ערניים ומכוונים, אנחנו נעשים מודעים לגירוי ויכולים להשוות אותו למאגרי הזיכרון שלנו.
    אם הגירוי מהווה בשבילנו חידוש (משהו שלא ידענו, לא חשבנו, לא עשינו...קטן ככול שיהיה), המוח מפריש חומרים כימיים, בעיקר דופאמין, אשר גורמים לנו סיפוק והנאה, ובעקבות ההנאה אנחנו ממשיכים למקד את תשומת הלב באותו גירוי ספציפי.
    אם הגירוי איננו מהווה חידוש, המוח אינו מפריש דופאמין (או מפריש מעט מאד), לכן לא נחוש סיפוק והנאה ולא נמשיך להתמקד באותו גירוי ספציפי.
    תהליך זה הוא הבסיס למוטיבציה וללמידה.
  • תפקוד ניהולי/ ביצועי (אקזקוטיבי) – זהו שילוב של הקשב עם מטרות קצרות-טווח וארוכות-טווח והוא מתבצע באונה המוחית המצחית. כאן מתבצעים תהליכי ייזום, תעדוף, תכנון ובקרה אשר עוזרים לנו להוציא משימות אל הפועל (Performance).
    באונה המצחית מתבצע גם הוויסות הרגשי/התנהגותי שמאפשר לאדם להשהות את תגובותיו ולא להגיב באימפולסיביות.

הפרעת קשב וריכוז יכולה לנבוע מתִפקוד לקוי של כל אחד מארבעת מרכיבי הקשב. לדוגמה, מערכת עוררות והכוונה לקויה תיגרום לקושי בסינון גירויים וכתוצאה מכך, להסחות דעת וקושי להתרכז.

הלקות הפיזיולוגית העיקרית היא מערכת תגמול פגומה - פחות מדי דופאמין בסינפסות (המרווחים בין תאי העצב), בעיקר באונה המצחית.

עקב זאת, אדם עם ADHD מקבל הנאה פחותה מחידושים ולכן הוא מתקשה לגייס את המוטיבציה הדרושה למטרות ארוכות טווח, שאינן נותנות סיפוק מיידי (ללמוד למבחן, לכתוב עבודת גמר...).

הוא מחפש כל הזמן דברים חדשים ומסעירים שמספקים הנאה מיידית ומעדיף מצבים אינטנסיביים (ולעיתים גם מסוכנים) שגורמים לריגוש עז (קפיצת באנג'י, דחייה לרגע האחרון...), זאת מאחר שבמצב של ריגוש או מתח, הפרשת הדופאמין מתגברת.

הוא מתקשה לרסן את דיבורו ואת התנהגותו, שכן היענות לדחפים גורמת הנאה מיידית גדולה יותר מאשר השהיית התגובה. יש לציין כי גם תנועתיות-יתר (היפראקטיביות) נובעת מקושי בריסון תגובות ולא כתוצאה מבעיה מוטורית.

פַּן נוסף של הפרעת קשב הוא זיכרון עבודה פגום. המערכת המוחית הזאת נמצאת באונה המוחית המצחית וגם היא נפגעת כתוצאה מן החוסר בדופאמין. זיכרון העבודה הוא המנגנון שמטפל בעיבוד/הערכה/החלטה שנעשים תוך כדי ביצוע משימה – לזכור על מנת לעשות. לכן, פגיעה בזיכרון העבודה גורמת לפגיעה בהוצאת המשימה לפועל. כמו כן, נפגעת היכולת לשלב בין מידע חדש לבין מידע קודם (שנשלף מהזיכרון ארוך-טווח), דבר שפוגע ביכולת הארגון והתכנון.

זאת גם הסיבה שאנשים עם ADHD מתקשים ללמוד מטעויות, וחוזרים שוב ושוב על התנהגות שאינה יעילה ואינה מביאה את התוצאה הרצויה.

ההתנהגות האימפולסיבית, הרדיפה אחרי הנאות מיידיות ומסוכנות, התוצאות הביצועיות הירודות, החזרה על שגיאות העבר - אין פלא שאדם עם ADHD מתקשה ליצור ולקיים קשרים חברתיים תקינים, לפעמים עד כדי בידוד חברתי.

לסיכום, ראינו כאן כיצד בעיה נוירולוגית קטנה יכולה לגרום לקשיים חמורים בתִפקודו של האדם לקוי הקשב בכל תחומי חייו.

מקורות:

ד''ר ג'ון רייטי / מדריך למשתמש במוח, 2001

Russell Barkley / Management of ADHD, 2008

סריקת MRI של המוח (מקור: Franklin Institute)