מי מסנגר על ההורים...?


בשנים האחרונות נכנס ל''מילון'' הפרעת הקשב המושג סִנגוּר (advocacy), כשלרוב הכוונה היא שההורים צריכים להיות סנגורים של ילדם מול בית הספר. לעיתים המונח מופיע גם כסנגור עצמי, כשהכוונה היא שאדם עם הפרעת קשב או לקויות למידה, בגילאי העֶשרה ומעלה, צריך לדעת להסביר את קשיו ולסנגר על עצמו מול המורה או המפקד או הבוס.

במאמר זה אני רוצה להציג סנגור מסוג אחר – סנגור עצמי של ההורים מול הסביבה שמותחת עליהם ביקורת, מאשימה אותם בהתנהגותו של הילד ונותנת להם עצות כיצד אפשר ''לגמול'' את הילד מ-ADHD.

בהקשר זה, ליל הסדר הוא אחד האירועים המלחיצים ביותר להורי ילד עם הפרעת קשב, ובעיקר אם יש לילד גם היפראקטיביות. הקריאה הממושכת בהגדה, הארוחה החגיגית הארוכה, שירי החג – כל אלו מאתגרים את הילד, שמתקשה לשבת בשקט ולאכול בנימוס. הרבה פעמים הוא ינדנד רגליים, יפיל את הכוס, ישליך חתיכות מצה, יזחל מתחת לשולחן... – הכול, רק לא להשתעמם. במקרה שיש לילד דיסלקציה, יתווסף על כך גם חשש גדול מהקריאה בהגדה. 

מבחינת ההורים, הם חוששים בעיקר מן המפגש השנתי עם ''הדודים והדודות'' שתמיד יש להם מה להגיד על כל דבר. ההורים הרי יודעים כי גם השנה ילדם ''לא יתנהג יפה'', ולכן, עוד הרבה לפני ליל הסדר, הם מתחילים לחוש לחץ ואפילו בושה. הרי בשנה שעברה הם קיבלו שלל ''עצות'' מן הדודים והדודות – אתם מפנקים אותו יותר מדי, תנו לו להיכשל וככה הוא ילמד, אל תתנו לו ללכת לחוג עד שלא יגמור שיעורים, אתם לא מקפידים מספיק על המשמעת, התרופות נועדו למורים ולא לילדים וכו' וכו' – והנה, עברה עוד שנה והם עדיין לא הצליחו ''לחנך את הילד''.
ההורים, שגם ככה כורעים תחת הקשיים הכרוכים בגידול ילד עם ADHD, מתחילים לפקפק בכישוריהם כהורים, מתביישים בהתנהגות ילדם ולמרבה הצער - מרגישים בודדים במערכה.

כל האמור למעלה נכון לא רק בליל הסדר - תמיד ובכל מקום יימצאו אנשים שמרגישים ''צורך'' לבטא את דעותיהם בקול רם:

  • המורה בבית הספר שמתלוננת שהילד מפטפט בשיעורים... (ולעיתים גם היועצת, שאמורה לדעת מה זה ADHD... )
  • השכנה שמספרת כי שמעה על מישהי שלקחה את הילד להומיאופת והוא הבריא לגמרי... (זה תמיד משְמיעה ולא מהיכרות אישית...)
  • סבא וסבתא שאומרים כי גם אבא התנהג ככה ובסוף יצא בסדר גמור בלי שום תרופות... (ו/או אימא)...
  • אפילו אנשים זרים בתור לקופה בסופרמרקט מרשים לעצמם לייעץ להורה איך לנהוג כשהילד משתולל וצורח,
  • וכך הלאה.

כדי להחזיק מעמד, להיות משוכנעים שהם פועלים לטובת הילד ולעמוד על זכותם לחנך את ילדם על פי שיפוטם ורצונם – ההורים צריכים, בראש וראשונה, ללמוד כמה שיותר על הפרעת קשב ולקויות למידה וכיצד הן משפיעות על החיים השוטפים של הילד ושל משפחתו.
ניתן לרכוש את הידע באמצעות קריאת ספרים, גלישה באתרים מקצועיים באינטרנט, השתתפות בימי עיון שמכוונים להורים והתייעצות עם אנשי מקצוע בתחום הפרעות קשב, כמו: מאמן מומחה, פסיכולוג, נוירולוג, פסיכיאטר, רופא ילדים.

המלצה נוספת היא להשתתף בקבוצת הורים לילדים עם הפרעת קשב, עם מנחה מומחה להפרעת קשב.
במסגרת הקבוצה ההורים לומדים להבין את הקשיים של ילדם וכן את הקשיים שלהם עצמם בהתמודדות עם הילד. ההכרה כי הורים נוספים מתמודדים עם קשיים דומים, פותחת פתח לתמיכה הדדית ולדרכי חשיבה אחרות.

הידע והתמיכה יאפשרו להורים לסנן את ה''עצות'' שהם מקבלים ולענות בנימוס, אך בתקיפות, לאלו שמעבירים עליהם ביקורת שלילית.

חג שמח!

 

 

אצבע מאשימה כלפי ההורים...